גורמי הסיכון לאובדנות בקרב בני נוער מהווים כיום תופעה מאתגרת ומדאיגה בתחום בריאות הנפש.
מה הם הסימנים לכך? כיצד ניתן להתמודד עם התופעה ואף למנוע אותה?
ד"ר מיכאל ינקו, פסיכיאטר מומחה לילד ולמתבגר, מסביר:
בשנים האחרונות ניכרת עלייה משמעותית במספר נסיונות ההתאבדות בקרב בני נוער בישראל וברחבי העולם כולו, בעיקר כתוצאה מדיכאון קליני .
גורמי הסיכון לאובדנות בקרב בני נוער מהווים כיום תופעה מאתגרת ומדאיגה בתחום בריאות הנפש. כמו כן, לפי מחקרים רבים, קיים קשר ישיר בין עליית הניסיונות האובדניים ובין עליית השכיחות של דיכאון קליני בקרב בני נוער.
מגבלות הקורונה והסגרים הממושכים שנלוו לה, כמו ריחוק חברתי ונטייה להסתגרות, הובילו בני ובנות נוער רבים למצבי דיכאון קליני וחרדה בהיקפים גבוהים יותר מבעבר.
בנוסף, רף הציפיות הגבוה בלימודים ובחיי היומיום בכלל, מוסיף ללחץ נפשי על הנערים והנערות, ומגביר אף הוא את הסיכון, עד כדי נטייה למצבים של אובדנות.
לצד זאת, אובדנות בקרב בני נוער מושפעת באופן ניכר גם מצריכת תכנים שונים במדיות החברתיות ובתוכניות טלוויזיה, בהיקפים גדולים מבעבר.
בין אלו, למשל, ניתן למצוא תכנים שמציגים את ההתאבדות כאופציה רצויה להתמודד עם רגעים קשים בחיים, כמו הסדרה "13 סיבות" וסרטונים ברשת החברתית הפופולרית בקרב בני הנוער כיום, טיקטוק, ואף חמור מכך, תכנים המסבירים לבני ובנות הנוער כיצד להתאבד הלכה למעשה.
נתון מדאיג נוסף מעלה כי במהלך השנים, נרשמת עלייה ברמת האלימות של השיטות בהן מנסים בני הנוער להתאבד:
נסיונות להתאבד באמצעים אלימים כמו תליה, יריות, ודקירה עצמית הפכו להיות הרבה יותר שכיחים היום מאשר בעבר.
כמו כן, אם בעבר, התאבדות הייתה מקובלת בעיקר בקרב בנים, הרי שכיום היא נפוצה יותר גם בקרב בנות.
סימנים לנטייה אובדנית יכולים להיות מגוונים ולכלול שינויים בהתנהגות של בני הנוער.
נסיגה מהלימודים, לדוגמה, יכולה להיות סימן לכך שמישהו מתמודד עם דיכאון.
הוא או היא יכולים להתקשות להתמקד במהלך השיעורים ובכלל, להשאיר משימות לא גמורות או להרגיש מחוסרי אנרגיה ומוטיבציה ללמוד.
נסיגה חברתית ונטייה להסתגרות חברתית גם כן מהווים סימנים לנטייה אובדנית.
אדם במצב זה יכול להרגיש שאין לו את הכוח להשתתף בפעילויות חברתיות, להתרחק מהחברים ומהקרובים לו, או להעדיף לבלות זמן לבד.
חשוב לזהות את הסימנים האלה בזמן, כדי להביא לטיפול מוקדם ויעיל.
ישנן מספר דרכים אפשריות למניעת אובדנות בקרב בני נוער.
תמיכה וערנות של הסביבה הקרובה:
ראשית כל על החברה כולה, ועל הסביבה הקרובה בפרט (הורים, סבים וסבתות ובני משפחה אחרים קרובים) להיות ערים לתופעה ולהעביר מסר חיובי ונוקשה לבני הנוער בנושא. כמו כן קיימת חשיבות קריטית לתמיכה מהסביבה המקיפה את בני הנוער במניעת אובדנות.
פנייה לטיפול מקצועי:
במידה ועולה הצורך, ניתן לפנות לסיוע וטיפול מקצועי. ככלל, חשיבות האבחון הנכון והערכת רמת המסוכנות, ביחד עם טיפול בשיחות וטיפול תרופתי, יכולים להציל חיים.
העלאת המודעות לנושא:
דרך נוספת להתמודדות עם התופעה הנה בעזרת הגברת המודעות הציבורית לנושא תוך עידוד שיחה פתוחה בקרב קהל הנוער.
תהליכים המניעים לאובדנות נפשית יכולים להיות מורכבים ומהותיים להבנת התופעה ובמניעתה, ושיח על כך ובכלל, על הנושא, עשוי לסייע לבני הנוער.
פעילות הסברתית ומניעתית של ארגונים:
המשטרה וארגוני תמיכה נפשית שונים, פועלים לשמור על תכנים ראויים באתרים ובמדיות החברתיות ולהעביר באמצעותן מסר חיובי ותמיכה כנגד התופעה.
לסיכום, מניעת התאבדות בקרב בני נוער מחייבת גישה פתוחה וערנות לנושא, תמיכה והעצמה של בני הנוער תוך מתן כלים עבורם להתמודדות בעתות משבר.
במקביל, שיתוף פעולה של מוסדות, משפחות ומקורות עזרה מקצועיים הוא מפתח לפתרון יעיל יותר של התופעה הקשה זו.
